השבוע (יולי 2025) התרחש אירוע היסטורי אמיתי עבור הקהילה הארמנית בישראל ולעולם כולו. עיריית ירושלים קראה כיכר קטנה הסמוכה לשער שכם שבעיר העתיקה על שמו של הצלם הארמני אליה קהוודג’יאן, שמשפחתו נרצחה באכזריות על ידי הטורקים במהלך רצח העם הארמני שבוצע על ידי האימפריה העות’מאנית.אליה איבד את משפחתו בגיל חמש וניצל כאשר הועבר לבית יתומים בעיר נצרת.בכך, עיריית ירושלים הכירה דה פקטו ברצח העם הארמני, והצטרפה לערים פתח תקווה וחיפה, שכבר הביעו הכרה רשמית בעבר
אליה קהוודג’יאן (1910–1999) היה צלם ארמני שחי ופעל בירושלים. הוא נולד בשנת 1910 בעיר אורפה, אז חלק מהאימפריה העות’מאנית (כיום בתחומי טורקיה). לאחר ששרד את רצח העם הארמני בשנת 1915 – במהלכו איבד את מרבית משפחתו ונפרד מקרוביו – הוא הגיע לבית היתומים האמריקאי הסיוע למזרח הקרוב בנצרת, שם זוהה וטופח כישרונו לצילום.אחד ממוריו, קריגור בוגוסיאן, הבחין בכישרון האמנותי של הילד והפנה אותו לתחום הצילום. בגיל 14 עבר אליה לירושלים והחל לעבוד בסטודיו של האחים חנניה. בשנת 1942 רכש את הסטודיו ושינה את שמו ל־אליה פוטו-סרוויס , שהפך במהרה לאחת מסטודיות הצילום הארמניות הידועות בעיר.במהלך מלחמת 1948 שירת כצלם צבאי בצבא הבריטי, והצליח להציל את הארכיונים שלו מהשמדה על ידי העברתם בזמן למקום מבטחים
מורשת הצילום
בין השנים 1924 ל־1947 תיעד קהוודג’יאן את חיי החברה והתרבות בירושלים, וצילם סצנות חיות מרובעי העיר – נוצריים, מוסלמים, ארמנים ויהודיים – וכן נופים וחיי רחוב יומיומיים.עדשתו סיפקה כרוניקה חיה של החיים בירושלים טרם הקמת מדינת ישראל, כפי שנשמרה באלפי תצלומי שחור־לבן שנחשבים כיום ליצירות מופת בעלות ערך היסטורי רב.בשנת 1998 פרסם בנו, קבורק קהוודג’יאן, באופן פרטי את הספר “ירושלים בעיני אבי”, שכלל מבחר מתצלומיו מארכיון המשפחה.סטודיו אליה פוטו-סרוויס , שמנוהל כיום על ידי צאצאיו (כולל ג’ורג’ קהוודג’יאן), פועל עד היום ברובע הנוצרי של ירושלים ומשמש גם כמוזיאון קטן וארכיון.סיפור חייו של אליה קהוודג’יאן – מילד ששרד את רצח העם לאמן צילום מוכר – הפך לסמל של חוסן, יצירתיות וזיכרון היסטורי. עבודותיו מהוות חלון נצחי לעולם הרב־תרבותי של ירושלים לפני תהפוכות המאה ה־20. הודות לשימור הקפדני של משפחתו, מורשתו ממשיכה לחיות – הן בדפוס והן בזיכרון הקולקטיבי
