עבור ישראל, אומה שנוצרה בעקבות השואה, הציווי המוסרי אינו יכול להיות ברור יותר. באוגוסט האחרון עלה ראש הממשלה בנימין נתניהו לכותרות כאשר הודה לראשונה כי מה שקרה לעם הארמני לפני מאה שנה היה אכן רצח עם. דבריו, כאדם העומד בראש ממשלת ישראל, היו בעלי משמעות רבה ומאוחרים זה מכבר. אך מילים, חזקות ככל שיהיו, אינן מספיקות. על ישראל לעשות כעת את הצעד הבא ולהכיר באופן רשמי ברצח העם הארמני. כל דבר פחות מכך משאיר אותנו על קרקע מוסרית רעועה ומשדר מסר שגוי – לבעלי הברית ולאויבים כאחד. לפני יותר ממאה שנה שחררה האימפריה העות’מאנית אחת ממערכות ההשמדה השיטתיות ביותר בהיסטוריה המודרנית. בין השנים 1915 ל-1923 נרצחו, גורשו או ננטשו למותם במדבר הסורי כ-1.5 מיליון ארמנים. הם הורעבו, הוכו ונרצחו אך ורק בשל זהותם, ורבים מן הניצולים נאלצו להתאסלם. עצם המונח “רצח עם” – שטבע בשנת 1944 רפאל למקין, משפטן יהודי-פולני שאיבד את מרבית משפחתו בשואה ונחרד הן מהטרגדיה הארמנית והן מהטרגדיה היהודית – נולד בחלקו מתוך זכר הטבח ההוא. עבור ישראל, אומה שנוצרה בעקבות השואה, הציווי המוסרי אינו יכול להיות ברור יותר. המשך ההתפתלות או ההתחמקות מאמירה ברורה בשם שיקולים דיפלומטיים – פוגע בעצם העקרונות שעליהם נוסדה מדינת ישראל.
אין יותר דאגה גיאופוליטית
שנים רבות נימקו ממשלות ישראל המשתנות את שתיקתן בצורך לדאוג לנושאים גיאופוליטיים. על אף שזה עשוי להישמע קשה להאמין, טורקיה הייתה פעם בעלת ברית אסטרטגית – מדינה מוסלמית שהכירה בישראל, הציעה שיתוף פעולה צבאי ושימשה כגשר חיוני לעולם המוסלמי הרחב. נאמר לנו כי לעורר אנטגוניזם כלפי אנקרה עלול לסכן קשרי הגנה ומודיעין חיוניים. אבל העולם הזה כבר לא קיים. תחת הנשיא רג’פ טאיפ ארדואן, הפכה טורקיה לאחד מהיריבים הרועשים והאכזריים ביותר של ישראל. ארדואן משמיע בקביעות דברי שטנה אנטישמיים, משווה את ישראל לגרמניה הנאצית, וביולי 2024 אף איים לתקוף את המדינה היהודית. אנקרה אירחה באופן קבוע מנהיגי חמאס, שאותה היא מסרבת להכיר כארגון טרור, ולפי דיווחים אף אפשרה לארגון לבצע גיוס וגיוס כספים בשטחה. אז נהיה ברורים: ישראל אינה חייבת לטורקיה דבר. הפחד להכעיס רודן כמו ארדואן אינו יכול ואסור שיקבע את מצפן המוסר של המדינה היהודית. הכרה בשואת הארמנים אינה תהיה פרובוקציה; היא תהיה חיזוק עקרוני לכך שהמצפון של ישראל אינו למכירה לרודנים המהללים טרור
