הכתבה תעסוק באזרבייג’ן, אם להרחיב: בתדמיתה אותה שלטון המדינה מנסה לצייר כלפי מדינת-ישראל לעומת אזרבייג’ן האמיתית:להלן תרגום הכתבה שהופיעה באתר של משרד “ההגנה” של אזרבייג’ן מיום 28.10.2024:ב-28 באוקטובר קיבל שר ההגנה של הרפובליקה של אזרבייג’ן, קולונל גנרל זקיר חסאנוב, משלחת בראשות מפקד המטות המשולבים של הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, גנרל סהיר שמשאד מירזה, לביקור רשמי.ערב הפגישה ביקרה המשלחת הפקיסטנית בסמטת השהידים, לכבוד זכרם של הקדושים שמסרו את נפשם בשם עצמאותה ו”שלמותה הטריטוריאלית” של אזרבייג’ן.אז התקיים טקס קבלת פנים חגיגי במשרד הביטחון. לאחר שעברו מול משמר הכבוד, הושמעו ההמנונים הלאומיים של שתי המדינות, בהתאם לפרוטוקול,לאחר שקיבל את פני האורחים, הביע גנרל ז’ חסנוב סיפוק לראותם בארצו. השר ציין כי הקשרים הצבאיים בין מדינות מבוססים על יחסי ידידות ואחווה. החשיבות של הרחבת שיתוף הפעולה הצבאי הדו-צדדי והמשולש בין אזרבייג’ן, פקיסטן וטורקיה הודגשה במיוחד.שר ההגנה הודיע למשלחת הפקיסטנית על המצב הצבאי הנוכחי בגבול אזרבייג’ן-ארמניה.בהודו על קבלת הפנים החמה והאירוח, הדגיש הגנרל ס.ש מירזה את החשיבות של ביקורים הדדיים בפיתוח שיתוף הפעולה הצבאי של אזרבייג’ן-פקיסטן. האורח בירך את שר הביטחון ב-8 בנובמבר – יום הניצחון (כאשר אזרבייג’ן יחד עם מחבלי דעא”ש, היחידות המיוחדות של צבא טורקיה ובעזרת נשק ישראלי שובר שוויון הצליחו להתגבר על צבא ארצאח שהאומדן שלו הוא:20,000, ללא תחמושת מספקת וללא סיוע כלשהו מהעולם)-אכן סיבה גדולה לגאווה.בפגישה בהשתתפות שגריר הרפובליקה של אזרבייג’ן ברפובליקה האסלאמית של פקיסטן חזאר פרחאדוב, נדונו הסיכויים לשיתוף פעולה דו-צדדי בתחומים הצבאיים, הצבאיים-טכניים, הצבאיים-חינוכיים ונושאים אחרים בעלי עניין הדדי.לאחר מכן, סגן שר ההגנה הראשון – ראש המטה הכללי של צבא אזרבייג’ן, קולונל גנרל כרים ולייב נפגש עם המשלחת הפקיסטנית.בפגישה שהתקיימה במטכ”ל נדון המצב הנוכחי של שיתוף הפעולה הצבאי הדו-צדדי, והתקיימו חילופי דעות מפורטים על צעדים לחיזוק נוסף של שיתוף הפעולה. הודגש הצורך להגביר את האינטנסיביות של תרגילים דו-צדדיים ומשולשים משותפים בין אזרבייג’ן, פקיסטן וטורקיה, ונדונו סיכויים לפיתוח היחסים.וכעת אחרי שקראנו את הידיעה מתוך האתר הרשמי של משרד ההשמדה, סליחה ההגנה של אזרבייג’ן, נעבור להקשר הישראלי תוך התמקדות בשתי צלעות של משולש “האוהבים”- פקיסטן וטורקיה:נתחיל בפקיסטן:יחסים בין ישראל לפקיסטן מעולם לא כוננו, והחל מיצירת הקשר הראשון בין שתי המדינות, הם עוינים. פקיסטן נוטרת איבה לישראל, על אף ניסיונות מצד ישראל ליצור יחסים דיפלומטיים או קשרי מסחר, על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי.פקיסטן מקיימת יחסים קרובים עם הארגון לשחרור פלסטין, כבר מאז תקופת האינתיפאדה הראשונה. דוגמה לטיב היחסים בין הפלסטינים לפקיסטן היא שבאותו הזמן שלחה פקיסטן לפלסטינים מזון וציוד רפואי. מלבד זאת לא פעם מתפרסמות הודעות תקיפה הדדיות, לאור זאת האיבה בין ישראל לפקיסטן שלעיתים אף נמצאת באור הזרקורים של הזירה הבינלאומית היוותה פעמים תכופות גורם לחיכוך בינה לבין ארצות הברית ובכך ערערה את מעמדה בוושינגטון הבירה. לאחר שיכולותיה הגרעיניות של פקיסטן הפכו למוכחות, התעוררה בישראל דאגה באשר ליכולות אלו. בפקיסטן רווחו טענות רבות, ולפיהן ישראל מתכננת לתקוף את מתקני הגרעין הפקיסטניים, אך אנשי מפתח בשלטון הישראלי הכחישו כי לישראל הייתה כוונה כזו.וכעת לאחר שראינו את יחסו של בעל ברית אחד של אזרבייג’ן כלפי ישראל, נעבור לבעל הברית השני: טורקיה.נזכיר לקוראינו את אשר אמר לא מזמן נשיא טורקיה, ארדואן:נשיא טורקיה הודיע היום כי מדינתו מוכנה לפלוש לישראל”: “בדיוק כפי שנכנסנו לקרבאך, בדיוק שנכנסנו ללוב, אנחנו עשויים לעשות להם את אותו הדבר. אין דבר שאנחנו לא מסוגלים לו”.מכאן עולה השאלה המתבקשת למשך כמה זמן תוכל הצלע השלישית: אזרבייג’ן להמשיך ולשחק את “משחק האוהבים” מול ישראל.דבר אחד ניתן לומר לזכותו של אלייב:הוא אכן יודע כיצד אפשר לשלוט בקהל, כיאה לרודן קלאסי השיטה בה בוחל לשלוט בעמו היא באמצעות מקל, את יחסיו עם שכניו בונה על הפחדה, אכזריות גירוש, מחיקת המורשת התרבותית שלהם, השתלטות על אדמתם ההיסטורית ורצח עם (דבר הלמד מהאח הגדול-טורקיה.דבר נוסף אותו למד אלייב מהטורקים הוא: מצג שווא של חיבה ואפילו אהבה כלפי מדינות ועמים שבהם יש לו אינטרס, ישראלים במובן זה נמצאים בעדיפות עליונה אצלו, מאמצים גדולים נעשים על ידי ממשלתו להביא תיירים מישראל לארצם שבה יצאו מגדר הרגיל בכדי לגרום להם להאמין במה שהוא רוצה: מדינה שהיא אח, העם האזרי ואהבתו כלפי היהודים, הקשר ההיסטורי (תפיסה די פרדוקסלית של עם הקיים קצת יותר ממאה שנה כלפי עם שקיים מעל ל 3000 שנה) וכמובן, איך לא קבב אזרי טעים וכמובן כשר, הרי לא מן הנמנע כי אדון אלייב מכיר את הביטוי המפורסם של המצביא נפוליאון והרחיב אותו לטובתו האישית, על הדרך בין אכילת הקבבים יספרו לאותם התיירים הישראלים הנמוגים מעונג על הארמנים וכיצד הם שונאים את היהודים מאז שחר ההיסטוריה (מעטים האנשים שיהרסו את חופשתם בכדי לעמוד על האמת ולא על אגדות).כאמור מילים לחוד ומעשים לחוד
