ישנה מדינה צעירה (נוצרה במאה הקודמת) באזור הקווקז אשר ישראל משקיעה ביחסים עימה, משאבים רבים מאוד וגם הנשיא של אותה המדינה (שקיבל את השלטון מאביו) תומך ביחסים חמים עם ישראל.מי שלא הבין על איזו מדינה מדובר, התשובה היא: אזרבייג’ן.בכתבה הזאת ננתח את ההיסטוריה של היחסים, את הפן הכלכלי ואת הפן הבטחוני וכמובן האם תושבי אזרבייג’ן שותפים לתפיסת השלטון.ובכן כפי שנכתב הנשיא הנוכחי, אילחם אלייב קיבל את השלטון בירושה מאביו, היידר אלייב, שאגב בניגוד לבנו היה איש מערכת ביטחון של ברית המועצות, היה גנרל ק.ג.ב וראש הארגון באזרבייג’ן הסובייטית, הדבר המשותף בין האב לבן היא שיטת השלטון הסמכותי והדיקטטורי והפגיעה בזכויות האדם.היידר היה דמות עם הבנה מעמיקה בגאו פוליטיקה עולמית ועם פירוקה של ברית המועצות ראה את הפוטנציאל ביחסים עם ישראל, תפיסה שהעביר לבנו.נכון לימינו, יחסי המסחר בין המדינות נמצאות ברמה גבוהה,כאשר ישראל מספקת מערכות נשק וטכנולוגיה צבאית לשלטונו של אלייב בתמורה קודם כל לנפט ולדבר היותר חשוב שימוש בשטח המדינה הגובלת עם איראן לצורכי הביטחון של ישראל.שיא “האהבה” מצידו של אלייב קרה לאחר מלחמת נגורנו-קארבך השנייה כשבמהלך צעדת “הניצחון” בבאקו הונפו דגלי ישראל לצעד דגלי טורקיה ופקיסטן.כעבור ארבע שנים המצב השתנה עם תחילת המלחמה של ישראל בארגוני הטרור המקיפים אותה.”האח הגדול” של אזרבייג’ן, טורקיה בראשות ארדואן הידוע ב”אהבתו לישראל” העלה את רמת ההשתלכות בישראל עד להשוות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לאדולף היטלר,העמדה של טורקיה שמה את אזרבייג’ן במצב של “ריקוד על שתי החתונות” ואלייב בחר בדרך האמצע: מצד אחד אנחנו חלק מהאחווה המוסלמית (גם פה קיים פרדוקס-טורקיה היא מדינה סונית לעומת אזרבייג’ן השיעית שנמצאת ביחסים עכורים עם שכנתה השיעית איראן) ומאידך אנחנו שומרים על האינטרסים הלאומיים שלנו.באופן כללי בכל הקשור ליחסים עם ישראל, לאזרים קיים עקב אכילס- ארמניה, יותר מדויק הניסיון של השחרת ארמניה בפני הקהל הישראלי, דוגמא בולטת במיוחד היא זעקה של אזרבייג’ן כאשר ארמניה הכירה רשמית בפלסטין בשנת 2024, רק מה לעשות שאזרבייג’ן עשתה זאת בשנת 1992, קיימות דוגמאות נוספות אבל לא נתרכז יתר על המידה בכשלי התעמולה האזרית.עם התרחבות הלחימה של ישראל נגד חמאס, חיזבאללה, החותים, איראן ועוד,קולות רבים מתחילים להישמע בקרב האוכלוסייה של אזרבייג’ן, והקולות לחלוטין לא בעד ישראל, האמת היא כי בין דעתם של תושבי אזרבייג’ן לבין דעתם של תושבי מדינות העולם הערבי לא קיים הבדל משמעותי,אך כפי שנכתב בתחילת הכתבה, מדובר בשלטון דיקטטורי ובצמרת השלטון ימשיכו להפגין אהבה כלפי ישראל כל עוד האחרונה תספק נשק שיסייע לאזרבייג’ן במימוש “הפתרון הסופי” של השאלה הארמנית.לטובת הקוראים, אנחנו נפרסם חלק מאותם התגובות של תושבי אזרבייג’ן
