חבר הפרלמנט האירופי, חבר קבוצת הידידות: איחוד אירופי -ארמניה, פרנסואה-חאבייר בלאמי, משוכנע שאם החבילה הראשונה של סנקציות קשות תופעל נגד אזרבייג’ן, אלייב יבין שעליו לעצור את התוקפנות. בראיון שהעניק לכתב ארמנפרס בבריסל, הדגיש חבר הפרלמנט האירופי כי חייהם של אנשים נמצאים בסכנה ואירופה אינה יכולה לשתוק, לדבר נגד העקרונות שלה. לפי בלאמי, צריך להחזיר את אלייב למציאות כדי שיבין שאזרבייג’ן זקוקה לאירופה, ולא להפך. חבר הפרלמנט האירופי רואה במדיניות האיחוד האירופי בלתי מתקבלת על הדעת כאשר יש קריאות לאזרבייג’ן וארמניה להפיג את המתיחות. לדבריו, לא מקובל להשוות את הפושע לנפגע
מר בלאמי, אתה עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות בארמניה ובארטסח. באביב הזה אפילו הגעת למסדרון לכין לראות הכל במו עיניך. לאחרונה ביקרת שוב בירוואן. מדוע מדיניותו של משטר אלייב נותרת ללא עונש? מה המסקנה שלך
בשל חוסר הרצון הפוליטי, למרבה הצער, מדינות אירופה מציגות את המצב בצורה מאוד פרימיטיבית. בהתמקדות במלחמה האוקראינית, שהיא כמובן הנושא המרכזי, הם שוכחים שאם אנחנו רוצים להיות עקביים, לא נוכל שלא להטיל סנקציות על משטר אלייב, שאשם בהפרות חמורות מאוד של החוק הבינלאומי. במקרה זה, המשפט ההומניטרי מופר. לפני כמה חודשים הגשתי תיקון לפרלמנט האירופי בדרישה להטיל סנקציות נגד אלייב, והתיקון הזה התקבל, ועכשיו אנחנו מחכים שהנציבות תפעל סוף סוף כדי שנוכל לפעול. כיום, חיי אדם נמצאים בסיכון. בימים האחרונים נהרגו או נפצעו כמה חיילים ארמנים כתוצאה מתוקפנות בלתי מוצדקת לחלוטין. אני חוזר שוב, חיי אדם עומדים על כף המאזניים, ואין לנו זכות לשתוק
ברור שאזרבייג’ן מנסה להפוך את תנאיה למקובלים תוך שימוש באלימות ובכוח. לפני מספר ימים החלה אזרבייג’ן בתוקפנות חדשה נגד השטח הריבוני של ארמניה, שהביאה לאבדות בצד הארמני. תגובת האיחוד האירופי מדאיגה מכיוון שהוא אינו עושה דבר מלבד להביע דאגה עמוקה ולקרוא לצדדים לכבד את הפסקת האש. אוצר המילים המשמש באיחוד האירופי הפך לאלמנטרי. אני חושב שהגישה היא להגיד משהו רק בשביל להגיד אותו. איך אתה מסביר את הגישה הזו, בהתחשב בכך שאנחנו מדברים על אותו איחוד שמנסה לתווך ויש לו שאיפות גדולות לגבי הסכם שלום אפשרי
אולי זה קשור. מדיניות הפנייה לשני הצדדים אינה מתקבלת על הדעת. עצם הצבת שני הצדדים על אותו הרובד גורמת לבלבול בין התוקפן, התוקף, הפושע והקורבן, בהתחשב בהם כשווים. בדיוק כפי שאנו יכולים לגנות תוקפנות כאשר רוסיה תוקפת את אוקראינה מבלי לבקש את הסכמת שני הצדדים, עלינו להבהיר כי יש כאן פושע שמתכנן, מארגן ויותר מכך, לוקח אחריות על מעשיו, על התקפות ותוקפנות. מצד שני, יש מדינה ואנשים חפים מפשע שרק רוצים לחיות בשלווה במולדתם. לכן, איננו יכולים להעמיד את שני הצדדים באותה רמה, אחרת, כפי שאמרת, אנו מוכנים להודות שאלייב זוכה להצלחה במשימתו. במילים אחרות, אלימות היא מעל החוק, והפשע הוא מעל העובדות. ואם נקבל זאת, אז מחר נחיה בעולם הרבה יותר מסוכן. אני חושב שהסיבה היא רצונם הטוב של כמה מנהיגים אירופיים המאמינים שהם יכולים להיות מתווכים ורואים צורך לא לאפשר הפסקה בדיאלוג עם אחד הצדדים המעורבים. אני גם מאמין שהדיאלוג הוא חשוב, אבל אי אפשר להשיג דיאלוג על חשבון הפשטות. וכמובן, עלינו לשמור על שלום, אבל יצירת התנאים לשלום פירושה קודם כל הבטחת צדק, כי אחרת נסכן שוב, באופן פרדוקסלי, את השלום בקנה מידה גדול בהרבה מאשר באזור הקווקז
לאחרונה, מיוזמתו, ניהל נשיא צרפת עמנואל מקרון שיחת טלפון עם אלייב ופשיניאן. בינתיים, הצד האזרבייג’ני מתנגד לכל התערבות צרפתית, וקובע שצרפת נוקטת בעמדה פרו-ארמנית ולכן אינה יכולה להיות אובייקטיבית. מה התגובה שלך לזה
ראשית, צריך להחזיר את אזרבייג’ן למציאות. היום אזרבייג’ן מדברת על מנהיגי אירופה כאילו היא בעצמה יכולה לשלוט בהם. אבל למעשה, בניגוד למה, למרבה הצער, סברו צירים אירופאים רבים, אירופה לא צריכה את אזרבייג’ן, אלא אזרבייג’ן צריכה את אירופה. הדבר העצוב במצב הזה הוא שבניגוד למדינות אחרות, הרבה יותר חזקות, משטרים עצמאיים יותר, שלסנקציות יש בסופו של דבר השפעה קטנה מאוד עליהם, במקרה של אזרבייג’ן זה לא המצב, אבל אנחנו לא פועלים. אני סמוך ובטוח שאם חבילת הסנקציות הקשות הראשונה תיושם באופן נחרץ, מר אלייב יבין מיד שיש לעצור את כל זה
מנהיגי האיחוד האירופי חוזרים ומדגישים בכל הזדמנות שאזרבייג’ן היא שותפת אנרגיה חשובה ומהימנה. לכן נשאלת השאלה: האם השיח הזה לא נותן לאזרבייג’ן אור ירוק ואומץ לעשות כל מה שאנחנו רואים היום
בוודאי. קודם כל, זה שקר. מה שאנחנו קונים מאזרבייג’ן זה בעיקר פחם רוסי, ולכן אנחנו עוקפים את הסנקציות שלנו נגד רוסיה בעמימות מאוד מטרידה. אבל, היקפי האספקה מאזרבייג’ן נמוכים מאוד, ובהקשר לגידול הקרוב ביבוא, היקפים אלו יהיו מיותרים לחלוטין. ומי שצריך לדאוג הוא מר אלייב, להבין שהוא צריך את אירופה. הדבר האחרון שהייתי רוצה לומר הוא זה: אנו רואים היטב כיצד דיקטטורים כמו אלייב אינם מרוצים בסופו של דבר מהפשרות שאנו מנסים לעשות איתם. מה שמניע את מר אלייב להתקדם הוא לא העימות שעומד בפניו, אלא החולשה שהוא רואה, במיוחד במעצמות המערב. אני גם אומר את זה כי אני מאמין שמה שקורה עכשיו צריך להיות ברור לכל האירופים. אירופאים רבים הגיבו למלחמת 2020, או לא הגיבו, באומרו שזהו קרבאך, שטח שנוי במחלוקת, ולבסוף זה נורמלי, וכמעט נותן לגיטימציה לעובדה שאנחנו יכולים להשתמש באלימות כדי לכבוש שטחים שנויים במחלוקת. אבל זה ברור: אם נקבל שאלימות היא שיטה לפתרון בעיות, אז שאר התוכנית של מר אלייב מקובלת לחלוטין. אם אזרבייג’ן תכבש מחר את קרבאך, השלב הבא יהיה מתקפה על שטחה של הרפובליקה של ארמניה עצמה, כפי שהיה לפני מספר חודשים. לפיכך, כל אחד צריך לזכור כי אובדן הראייה שלו יתפרש כרישיון להפר, רישיון להמשיך, להרוג ואכן, להפר את החוק הבינלאומי
צרפת ממשיכה להיות אחת המדינות הבודדות שמנסות בכל מחיר למצוא דרך למצוא פתרון הוגן לבעיה. הסנאט והפרלמנט הצרפתי הביעו שוב ושוב את עמדתם באמצעות החלטות. מדוע נושא ההכרה בארטסח אינו על סדר היום ברמת הממשלה? מה מונע מצרפת לעשות את זה
אני יכול לדבר רק על המשפחה הפוליטית שלנו. אנחנו לא רוב נשיאותי, אנחנו האופוזיציה, אבל, אגב, יש לנו רוב בסנאט, ובזכות הרוב הזה הסנאט היה הראשון באירופה שהכיר בעצמאותו של ארטסח. וההכרה הזו, אני חושב, הייתה ביטוי משפיע. אז לכל המשפחה הפוליטית שלנו היום יש למעשה עמדה מאוד ברורה בנושא הזה
יש שמועות בעיתונות שצרפת תגיש החלטה למועצת הביטחון של האו”ם, עד כמה המידע הזה נכון
כן, אני מקווה שיוזמות אלו ייושמו במועצת הביטחון של האו”ם. לפני מספר ימים הזדמן לי לשוחח בירוואן עם סגן שר החוץ, מר אוגנסיאן. זה בהחלט מנוף חשוב לפעולה וגם לדחיפת ידידינו האמריקאים לפתח עמדה משותפת ברורה ונחרצת. אז כן, אני מאמין שיש אבני דרך חשובות לפנינו. אבל חבל שזה לא קרה קודם. ואני אומר את זה לא בגלל שאני פרו-ארמני, כפי שחושב אלייב. אני אומר את זה כי בסופו של יום, אנחנו לא מגנים על ארמניה, אנחנו מגנים על החוק הבינלאומי, אנחנו מגנים על הצדק, אזרחים חפים מפשע במצור. כיום, באמצעותם אנו מגנים על המשפט ההומניטרי ועל זכותם של עמים להגדרה עצמית. ואם אתה רוצה לדעת את האמת, אז אנחנו לא מגנים על ארמניה, למעשה, העם הארמני מגן על מה שגם אנחנו חייבים לדבוק בו. ברור שעלינו להתקדם לעבר יוזמות דיפלומטיות חדשות. תידרש החלטה של מועצת הביטחון, למרות הקשיים מול רוסיה. בכל מקרה, שום דבר לא מונע מאירופה לפעול עכשיו ולהנהיג סנקציות. לפרלמנט יש עמדה ברורה, כעת על המועצה לנקוט יוזמה, וצרפת תבקש מהמועצה להפעיל את הסנקציות הללו נגד משטר אלייב
מומחים וגופים בעלי מוניטין בינלאומי מאשרים שמה שקורה בארטסח הוא רצח עם. עד כמה עובדה זו מודאגת מהאיחוד האירופי? איך אתה מעריך את מדיניות האיחוד? דאגה עמוקה לבדה לא יכולה למנוע רצח עם
אין ספק, על זה דיברנו באסיפה הפוליטית של מפלגת העם האירופית, המאגדת את הקבוצות הפוליטיות של הפרלמנט האירופי ברמה האירופית, והקדשנו לנושא זה פסקה ברורה. המטרה היא לא ליצור מחר בית דין לפשעי מלחמה. המטרה היא למנוע את הפשעים הללו היום. הרי אנחנו מדברים על חייהם של 30,000 ילדים, חייהם של 120,000 אזרחים. פרויקט ברור מאוד של טיהור אתני מיושם באזרבייג’ן, שלצערנו כבר צפינו בשטחים שהם כבשו ב-2020. שלום ושלווה בשטחים שנכבשו על ידי אזרבייג’ן? אף אחד לא מאמין בזה, במיוחד הארמנים הילידים. כולם או נאלצו לברוח או נהרגו, ולכן, כאשר בית המשפט הבינלאומי, הגופים המתקדמים ביותר למניעת רצח עם, משמיע אזעקה בנושא כה דחוף, צריך להקשיב ולהתפכח. לאירופה יש חובה למנוע שוב רצח עם נוסף. זה יישאר כתם בל יימחה על התודעה של אירופה במשך מאות שנים
