בּוּסט של מוסטפא כמאל כשריד אישי של היטלר
אחד החפצים האישיים היקרים ביותר לאדולף היטלר היה בּוּסט של מוסטפא כמאל אטאטורק, שנוצר בידי הפסל האוסטרו-גרמני הידוע יוזף תוראק (1889–1952). תוראק, שהתפרסם ביצירות מונומנטליות בסגנון ניאו-קלאסי, היה אמן רשמי של הרייך השלישי ויצר דימויים תעמולתיים של “האדם ההירואי” ו”המנהיג הגדול”. ידוע שהיטלר אכן החשיב את בּוּסט אטאטורק מעשי ידיו של תוראק כאחד מאוצרותיו. השתמרו תמונות בהן נראים היטלר ויוזף גבלס מבקרים בסדנתו של תוראק, וברקע ניתן לראות את אותו בּוּסט
דמות “הפיהרר הטורקי” באידיאולוגיה הנאצית
מוסטפא כמאל היה עבור היטלר סמל למנהיג לאומי מצליח. על פי עדויות בני התקופה וחוקרים, הפיהרר כינה אותו “כוכב זוהר בחשכה” ואף אמר: “אטאטורק היה המורה; תלמידו הראשון היה מוסוליני, השני – אני”. גם מוסוליני עצמו כינה את עצמו “מוסטפא ממילאנו.”סטפן אירינג, בספרו (“אטאטורק בדמיון הנאצי”), מצביע על כך שעיתונות נאצית — עיתונים כגון— כבר מראשית שנות ה־20 ראו בתנועה הקמאליסטית דגם של “תחייה לאומית נוקשה”. עבור הנאצים, טורקיה ומנהיגה היו דוגמה למוביליזציה, לאטטיזם ולחיסול האופוזיציה – מרכיבים שנדרשו לבניית אומה מאוחדת
“הג׳נוסייד ו”שיעור היעדר העונש
מחקרים מעניקים תשומת לב מיוחדת לאופן שבו הנאצים תפסו את ניסיונה של האימפריה העות’מאנית ושל טורקיה הצעירה בתחום האלימות ההמונית. רצח העם הארמני ב־1915 והטיהורים האתניים שבאו בעקבותיו באנטוליה הוכיחו שניתן להשמיד עמים שלמים מבלי לשאת בתוצאות בינלאומיות.דבריו הידועים של היטלר ערב הפלישה לפולין — “מי זוכר כיום את הארמנים?” — שימשו כהפניה ישירה לכך שהניסיון העות’מאני-טורקי נתפס כתקדים של חוסר ענישה. עם זאת, חשוב להדגיש: לא נמצאו מסמכים ישירים שבהם היטלר או גבלס מצביעים במפורש על אימוץ “שיטות הג׳נוסייד” מהקמאליסטים. מדובר יותר בהשראה פוליטית-אידיאולוגית מאשר בהעתקה ישירה של פרקטיקות
טורקיה כמודל עבור הרייך השלישי
בשנות ה־30 היטלר הביע בגלוי את הערצתו לאטאטורק, כינה אותו “האדם הדגול של המאה” ו”דגם לתחייה לאומית”. התעמולה הגרמנית הדגישה שוב ושוב את ההקבלות בין טורקיה לגרמניה: דמות המנהיג החזק, פולחן הצבא, רעיון האחדות הלאומית והנחישות “לחלץ את המדינה מן הכאוס.”עבור היטלר, אטאטורק היווה דוגמה כיצד מדינה הרוסה יכולה להיוולד מחדש באמצעות דיקטטורה נוקשה ומנהיג כריזמטי
מסקנות
העובדות ההיסטוריות מאשרות
היטלר אכן החזיק בבּוּסט של אטאטורק מעשה ידי יוזף תוראק וראה בו רליקוויה אישית
הפיהרר החשיב את אטאטורק למופת של מנהיג ואף הצהיר בפומבי שהוא תלמידו
העיתונות הנאצית והוגי הדעות שלה ראו בקמאליזם מודל לתחייה לאומית
רצח העם הארמני והטיהורים האתניים בטורקיה שימשו עבור הנאצים “שיעור בהיעדר ענישה”, אף שאין הוכחות ישירות להעתקת שיטות
מאן שקמאליזם ודמותו של אטאטורק השפיעו השפעה ניכרת על עיצוב נקודת המבט האידיאולוגית של הרייך השלישי. אנשים רבים החיים בישראל ישאשלו את עצמם את השאלה המתבקשת-הכיצד הערצתו של היטלר כלפי אטאטורק בכלל קשורה אלינו?
וכאן התשובה, שתתחיל בשאלה: האם הייתם מוכנים לטוס לגרמניה או לטוסטריה או לכל מקום אחר לצורך העניין במידה ובאותו מקום שהגעתם הייתם רואים את הפסל של הצורר הנאצי? התשובה היא-לא… ומכאן עולה התמיהה, הכיצד יכול להיות שפסל לכבוד מי שאותו הצורר כינה בעצמו מורה עומד בישראל (בעיר באר-שבע למען הדיוק)?!? נכון ישנם כאלו היגידו כי הרי הוא לא רצח את היהודים “רק” את הארמנים, היוונים, האשורים וכו….דבר ידוע כי קיים הבדל בין העמים וישנם כאלה שמותר להרוגם וכאלה שאסור…..כמובן והשורות האלו הן ציניות אך הציניות הזאת מלאה בכאב… אך שוב נחזור ונכתוב כי קיים הבדל בין הקורבנות ובין הגיאוגרפיה של רצח העם וגם כמובן בין התקופות אך לא בין אלו שהגו את הרעיון (שהעריצו זה את זה). ופעם הבאה שאתם תגיעו לבירת הנגב ותתקלו בפסל לדמותו של מושיע האומה הטורקית-תחשבו כמה שניות על מה שקראתם
