בודפשט, שנת 1944
ברחובות – חיילי האס־אס הגרמני, פשיסטים הונגרים מהמפלגה הרצחנית “הצלבים המשולבים”, יריות נשמעות ליד גדות הדנובה. יהודים נדחפים לגטו, נורים, ונזרקים לנהר כשהם כבולים. ובתוך כל התופת הזו – אדם במעיל אלגנטי, עם מקל הליכה, ודרכון הונגרי על שם דיירדש ארציאן. על פי המסמכים – כימאי ותעשיין. בפועל – מציל של מאות נפשות. הוא נולד בקונסטנטינופול (איסטנבול של היום) בשנת 1918. משפחתו נמלטה מרצח העם הארמני. הוא חי באיטליה, גדל בבודפשט, למד בוונציה, ודיבר שש שפות. בגיל עשרים ושש היה כבר בעל מפעל מצליח בשם ניאוכימיה, עם רכב פרטי וקשרים במשרדי ממשלה. הייתה לו האפשרות לברוח – אך הוא נשאר. הוא היה חבר תקופה מסוימת במפלגת “הצלבים המשולבים”, אך פרש ממנה מטעמים אידיאולוגיים. כאשר הנאצים פלשו להונגריה, הוא מונה לראש ההגנה האזרחית של רובע מספר שש של בודפשט – תפקיד רשמי שהקנה לו את הסמכות להקים מוסדות שישמשו את הצרכים הפשיסטיים של “תקופת המלחמה”. והוא פתח “מרפאה”. באופן רשמי – בתמיכת השגרירות השוודית. בפועל – ממומנת מכספו הפרטי. במציאות – זו הייתה מקלט עבור רופאים יהודים ובני משפחותיהם. הוא גייס צוות של 40 רופאים יהודים, העניק להם מסמכים מזויפים, השיג – או גנב – טפסים עם חתימות וחותמות רשמיות. במרתף של הבניין ברחוב ז’יצ’י ינו מספר 1 הוא שיכן נשים, ילדים וקשישים. יותר מ־400 יהודים מצאו מקלט מאחורי השלט “בית חולים של ההגנה האזרחית”. הוא עצמו מימן את הכל – אוכל, תרופות, שמירה. הוא גם שיחד את המפקחים: “אל תפריעו – מדובר בחולים במצב קריטי.” כאשר הנאצים דרשו לפרק את המאבטחים מנשקם, הוא המציא צו מזויף עם חתימתו של השר. עדות של אחד הניצולים: בתור נער, עמדו לעצור אותו בעקבות הלשנה. ארציאן יצא לעבר המלשין, הסתכל עליו ואמר: “אני מכיר את הנער הזה. ואם אתה באמת הונגרי – לך להילחם בחזית.” לאחר שחרור העיר, הוא נעצר על ידי שירותי המודיעין הסובייטיים (סמרש). עבר חקירות במשך חצי שנה. בשנת 1958 היגר לווינה. הוא חי חיים שקטים, ולא סיפר כמעט דבר על מעשיו עד סמוך למותו. בשנת 1981 העניק לו “יד ושם” את תואר חסיד אומות העולם – הארמני הראשון (מתוך 24) שקיבלו את התואר. הוא נפטר בשנת 2010. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, יחד עם כל הקדושים וכל הצדיקים, בחיק אברהם, יצחק ויעקב
