הנוכחות הארמנית בישראל נושאת שורשים היסטוריים עמוקים, במיוחד בהקשר לנצרות ולמאות הראשונות שלאחר קבלתה כדת המדינה בארמניה. כתובות מהמאה ה-5 מנצרת, שהתגלו על ידי ד”ר מייקל א. סטואן, מאשרות את חשיבותה של המסורת הכתובה הארמנית ומעידות על ההשפעה הגיאוגרפית הרחבה של התרבות הארמנית.
הימצאותה של כתובת ארמנית מתחת לבזיליקה של הבשורה בנצרת היא עדות חשובה לנוכחות הארמנית הקדומה בארץ הקודש. הכתובת, המתוארכת לתקופה שבין השנים 430 ל-440, מספקת לנו לא רק תמונה על התקופה בה הקדוש מסרופ משטוץ היה עוד בחיים, אלא גם מאשרת כי הכתיבה הארמנית התפשטה במהרה מעבר לגבולות ארמניה מיד לאחר היווסדה.העובדה כי כתובות אלו נמצאו מתחת לרצפת פסיפס שנפגעה ברעידת אדמה בשנת 447, מאפשרת לקבוע בוודאות כי הן קדומות יותר מהתקופה הזו. זה גם מדגיש את חשיבות המחקר הארכיאולוגי ואת תרומתו ללימוד המורשת הארמנית.הכתובות הארמניות העתיקות, שנמצאו בנצרת, בסיני ובמקומות נוספים, הן דוגמאות יקרות ערך לאינטראקציה בין תרבויות ומסורות דתיות. הן גם מראות כיצד נזירים וצועדים ארמנים תרמו לשימור המורשת הנוצרית במזרח התיכון.הנוכחות הארמנית בארץ הקודש עד המאה ה-5 לספירה נובעת ממספר גורמים הקשורים לקשרים היסטוריים, תרבותיים ודתיים בין ארמניה למזרח התיכון
התקופה ההלניסטית ושלטון טיגרן הגדול
במהלך התפשטות הממלכה הארמנית תחת שלטונו של טיגרן הגדול (95-55 לפני הספירה), חלק ניכר מהלבנט, כולל האזורים של מדינת ישראל המודרנית, נכללו בממלכה שלו. תקופה זו הייתה השלב הראשון בנוכחות הארמנית בארץ הקודש. למרות ששלטונו של טיגרן היה יחסית קצר, הוא השאיר חותם בהחלפת תרבויות ובמסחר בין ארמניה ללבנט.עובדה היסטורית: במהלך שלטונו של טיגרן הגדול (95–55 לפנה”ס), הממלכה הארמנית כללה את סוריה וארץ ישראל. ההיסטוריון סטרבון מתאר את כיבוש האזורים בידי טיגרן והקמת גייסות ארמניים.חשיבות: תקופה זו תיעדה את הנוכחות הפוליטית והצבאית הארמנית בארץ הקודש. אם כי נוכחות זו הייתה זמנית, הצבא הארמני הותיר את חותמו באזור
מסחר והגירה
ארמניה הייתה ממוקמת בצומת דרכים של מסחר, המחבר בין המזרח למערב. סוחרים ארמניים נהגו לנוע באזורי המזרח התיכון, כולל יהודה, על מנת לסחור במשי, מתכות וסחורות אחרות. הגירה של ארמנים לאזור, הנוגעת לאינטרסים מסחריים, תרמה גם היא לנוכחותם
קשר מוקדם לנצרות
מאז תחילת היווסדות הנצרות, הארמנים גילו עניין רב באמונה החדשה. לפי האגדה, כבר במאה ה-1, האפוסטולים (שליחים) פאדיוס וברתולומיאוס הטיפו לנצרות בארמניה, ומאז החלו קשרים הדוקים בין ארמניה למרכזי נצרות ראשוניים כמו ירושלים. על פי התיאורים , עולי רגל ארמנים וצליינים פקדו את ארץ הקודש כבר במאות ה-1–3.עובדה היסטורית: עולי רגל ארמנים פקדו את ירושלים כבר במאה ה-2–3. עובדה זו מאושרת בהזכרותיהם של כרוניקות נוצריות קדומות. לדוגמה, בכתיבתו של היסטוריון אוסביוס מקיסריה (“היסטוריה כנסייתית”, מאה 4) מצוין כי היו עולי רגל מאזורי המזרח, כולל ארמניה.חשיבות: עולי הרגל הארמנים היו חלק מהמסורת הנוצרית המוקדמת, הקשורה לביקור במקומות הקדושים
התפוצה הארמנית
חלק מהארמנים, שהיגרו לאזור בתקופת הכיבוש הרומאי או בעקבות אירועים פוליטיים כמו המלחמות בין פרתיה לרומא, התיישבו בערים כמו ירושלים וקסריה. ייתכן שהם היו חלק מקהילות נוצריות ראשוניות או שמרו על מסורות פגניות עד שהתנצרה ארמניה
עדויות ארכיאולוגיות
למרות שמעט הוכחות ישנן בנוגע לנוכחות ארמנית עד המאה ה-5, הממצאים הקיימים (כולל כתובות נוצריות ראשוניות שנעשו על ידי ארמנים) מאשרים כי תפקידם בהיסטוריה של ארץ הקודש היה קודם להיווסדות הכתיבה הארמנית. סביר להניח כי כבר אז הארמנים השאירו את חותמם באמצעות מסורת בעל פה ואלמנטים ארכיטקטוניים. בכך, הנוכחות הארמנית בארץ הקודש עד המאה ה-5 לספירה התבססה על קשרים מסחריים, פוליטיים ודתיים, אשר הלכו והעמיקו, במיוחד לאחר קבלת הנצרות
נזירים ארמנים בסיני (המאה ה-4)
עובדה היסטורית: במאה ה-4 החלו נזירים ארמניים להתיישב באזורים המדבריים, כולל סיני. ממצאים של כתובות ארמניות בסיני, המתוארכות לסוף המאה ה-4 (ראה מחקרי מייקל א. סטואן), מאשרים זאת.חשיבות: הדבר מראה על קיום קהילות דתיות ארמניות, שהיו מעורבות פעילה בחיים של מרכזים נוצריים ראשוניים.עובדות אלו מראות כי הנוכחות הארמנית בארץ הקודש עד המאה ה-5 לא הייתה מוגבלת להשערות, אלא הייתה מגובה בהוכחות ממשיות ממקורות היסטוריים וארכיאולוגיים
