האתר (סי.נ.נ יוון) פרסם מאמר של ארקסי אפליאן קולניאן, נציגת הקהילה הארמנית ביוון, על טבח הארמנים בבאקו ב-1990.כפי שדווח על ידי ארמנפרס, המאמר שכותרתו “האדרת פושעים מוליד פושעים חדשים” מציג את הטבח בארמנים בבאקו ב-1990 ואת הכנסת הכוחות הסובייטים לאחר מכן לאזרבייג’ן. כותבת המאמר מציינת כי שנה אחר שנה מציגה התעמולה האזרבייג’נית את אירועי ינואר, החל מכניסת כוחות סובייטים לבאקו, מה שמוסבר כאמצעי לדיכוי העם הנלחם לעצמאות. היא מזהירה מפני הסכנות ארוכות הטווח של תעמולה זו.להלן תרגום המאמר:”19 בינואר הוא יום נישואים עצוב נוסף עבור הארמנים שכן הוא מציין 32 שנים למעשי הטבח והזוועות שביצעו אזרבייג’נים נגד ארמנים בבאקו, בירת אזרבייג’ן הסובייטית דאז.לפי ארגון משמר זכויות אדם, מ-12 בינואר 1990, במשך שבעה ימים, הוכו ארמנים שלווים, עונו, יותר מ-100 בני אדם נהרגו, יותר מ-2,000 בתים ארמנים נבזזו והוצתו. למעשה, הדו”ח המקביל של הארגון, חתום על ידי רוברט קושן, קובע כי “הפעולות לא היו לגמרי או אולי בכלל לא ספונטניות, שכן לתוקפים היו רשימות של ארמנים, כמו גם כתובותיהם”. הטבח נמשך שבוע לפני שהחיילים הסובייטים נכנסו לבסוף לעיר כדי להחזיר את הסדר על כנו, כאשר כמעט ולא נותרו ארמנים בבאקו, והמשטר הסובייטי באזרבייג’ן נתון באיום מיידי.האלימות נגד ארמנים שלווים גינתה על ידי הקהילה הבינלאומית. בהחלטת הפרלמנט האירופי נכתב: “בהתחשב בחידוש הפעולות האנטי-ארמניות של אזרבייג’נים, הפרלמנט האירופי מציין כי ישנם קורבנות רבים, וחלק מהקורבנות הללו מתו בתנאים מחרידים ביותר”. הפרלמנט האירופי פנה לנציבות האירופית ולמועצה האירופית בקריאה “לנקוט צעדים לפנות לרשויות הסובייטיות הרלוונטיות כדי להבטיח את הביטחון המעשי של הארמנים החיים באזרבייג’ן, על ידי שליחת כוחות מתאימים לשם להתערב”.מכתב פתוח שכותרתו “על האלימות והטבח של ארמנים בברית המועצות”, חתום על ידי 133 אינטלקטואלים מפורסמים בעולם ופורסם ב-ביקורת הספרים של ניו יורק ב-27 בספטמבר 1990, קובע:”אחרי הטבח בסומגאייט ב-1988 התרחש הטבח בקירובאבאד ובבאקו בנובמבר 1988, ומתחילת 1990 נמשך הטבח בארמנים בבאקו ובאזורים אחרים של אזרבייג’ן. העובדה שמעשי הטבח חזרו על עצמם באותן שיטות גורמת לנו לחשוב שהאירועים הטרגיים הללו אינם תאונות או התפרצויות ספונטניות. להיפך, עלינו להכיר בכך שפשעים נגד המיעוט הארמני הם נוהג שיטתי, אם לא המדיניות הרשמית, של אזרבייג’ן הסובייטית”.חתן פרס נובל אנדריי סחרוב אמר ל”ניו יורק טיימס”: “מעשי הטבח הללו מהווים איום ממשי של הרס לקהילה הארמנית באזרבייג’ן והארמנים בנגורנו קרבאך, המהווים 80% מהאוכלוסייה המקומית”.התוצאה הכואבת של הטבח הייתה טיהור אתני מוחלט של הקהילה הארמנית בבאקו, שבה חיו עד 1988 כ-300,000 ארמנים. עובדות אלו מעולם לא גינו על ידי השלטונות של אזרבייג’ן ואף לא נחקרו לאחר מכן כדי להביא את העבריינים לדין.התעמולה האזרבייג’נית מתארת כבר שנים את אירועי ינואר 1990, החל מכניסת הכוחות הסובייטים לבאקו, במטרה ליצור את הרושם שמדובר באקט של דיכוי נגד האנשים הנלחמים למען עצמאותם. אין דיבור על מעשי טבח וטיהור אתני מוחלט של ארמנים. אירועי התעמולה הרשמיים שאורגנו על ידי שלטונות באקו אינם מזכירים את קורבנות הרדיפה הארמנים. הגרוע מכל, האזרבייג’אנים מוצגים כקורבנות של הכוחות הסובייטים ומכונים “גיבורים שנפלו לעצמאות”, בעוד שבמציאות היו ביניהם פושעים שביצעו מעשי זוועה נגד הארמנים ימים ספורים לפני העימותים עם הכוחות הסובייטים.התעמולה האזרבייג’נית מציגה את “ינואר העקוב מדם” כחלק מהמאבק לעצמאות אזרבייג’ן. עם זאת, יש אמת מאוד לא נוחה מאחורי זה.ב-17 במרץ 1991 נערך משאל עם על שימור ברית המועצות ברחבי ברית המועצות, וארמניה, גאורגיה, לטביה, ליטא, מולדובה והאזור האוטונומי לשעבר נגורנו קרבאך, שחיפשו את עצמאותם, סירבו להשתתף. במשאל העם. להיפך, תושבי אזרבייג’ן השתתפו במשאל העם, כביכול “נלחמים למען עצמאותם”, ויותר מ-93% מהם דיברו בעד שימור ברית המועצות. זהו, אם כן, זיוף נוסף של ההיסטוריה בביטויה הוולגרי ביותר.הפרקטיקה האזרבייג’נית של האדרת פושעים מסוימים מסיתה שנאה אנטי-ארמנית במדינה הזו, מה שמוביל לקורבנות חדשים וטרגדיות חדשות. גישה זו אינה תורמת בשום אופן ליישוב ארוך טווח של סכסוך נגורנו קרבאך”.א
