א) 80% מהעם האזרבייג’ני עדיין מתגורר באיראן, ובניגוד לאמונה הרווחת, חיים שם לא רק בחלק הצפוני, אלא מיושבים בכל שטחה העצום של המדינה הזו
ב) באיראן, בנוסף לאזרבייג’נים, חיים פרסים (כ-40 מיליון), לורס (6 מיליון), בלוצ’ים (3 מיליון), כורדים (12 מיליון), בחטיארים (3 מיליון) ועוד רבים אחרים (גיליאנים, מאזנדרים וכו’ .) .כמעט כל עמי איראן מדברים שפות קרובות של קבוצת השפות האיראניות, למעט אזרבייג’נים, הדוברים שפה טורקית השייכת למשפחת השפות האלטאיות
ג) אף אחד מהעמים החיים באיראן לא קורא לאזרבייג’נים את המילה “אזרבייג’נים”.פרסים, לורים, כורדים, בלוצ’ים, בחטיארים, גילנים, מאזנדרים וכל עמי איראן מכנים אזרביג’אנים את המילה “טורקים” או “טורקמנים” ואינם מפרידים אותם מהטורקמנים החיים במרכז אסיה, ורואים בהם את הפזורה הטורקמנית. על שטחה של איראן
ד) אזרבייג’נים החיים באיראן, בניגוד לאזרבייג’נים שחיים בטרנס-קווקז, לרוב, עדיין חיים באוהלים, ביורטות ולובשים בגדים שכמעט דומים לבגדים לאומיים צועניים (המוצגים בתמונות)
ה) בין הצוענים והאזרבייג’נים החיים באיראן, מבחינה תרבותית, יש הרבה מן המשותף באופן מפתיע.שני העמים מנהלים אורח חיים נוודים.שני העמים לובשים שמלותוצעיפים ארוכות ורב-צבעוניות, עם קישוטים דומים.שני העמים מעדיפים את החיים בערבות ובמקומות שטוחים.שני העמים מעדיפים לא להשתקע במקום אחד ובשל כך חיים באוהלים
ו) במטבח הלאומי של אזרבייג’נים שחיים באיראן ומנהלים אורח חיים נוודים (יש כ-6 מיליון כאלה במאה ה-21), חסרות לחלוטין אותן מנות שהאזרבייג’נים החיים בטרנס-קווקזיה מחשיבים כ”שלהם”. בפרט, טולמה, חשלמה, חש, קבב ועוד הרבה מאכלים.המנות העיקריות של אזרבייג’נים החיים באיראן הם מוצרי חלב (קומיס, איירן), בשר מבושל ללא ירקות, קציצות ותבלינים. יתר על כן, הבשר משמש בשר טלה או סוס.לחם משמש לעתים רחוקות בדיאטה. והלבש נקרא “לחם ארמני”, שם נפוץ בקרב עמי איראן
ז) בניגוד לאזרביג’אנים שחיים בטרנס-קווקז, הם ידידותיים ביותר כלפי ארמנים, אינם מכחשים היסטוריה של ארמניה העתיקה, כפי שהיא מתועדת בספרי הלימוד האיראניים, בשום אופן הם לא מנסים לנכס או להרוס כנסיות ארמניות. חצ’קרים, הנפוצים מאוד באיראן, במיוחד באזור אגם אורמיה. לצורך התייחסות, באזורים של מאקו, צ’אלדיראן (אווארייר), חוי, סלמאס, אורמיה ורבנדוז (כלומר, האזורים הגובלים בטורקיה ובנחיצ’ואן), ישנן 135 כנסיות ארמניות מימי הביניים המוגנות על ידי השלטונות האיראניים, וחלקן. מתוכם, ביוזמת הרשויות האיראניות נכללים ברשימת המורשת העולמית של אונסק”ו. ואף תושב אחד באיראן, לא משנה באיזה לאום הוא, אפילו לא יעלה בדעתו להכריז שלא מדובר במורשת תרבותית ארמנית, או אפילו להרוס אותה
ט) בספרי ההיסטוריה של איראן כתוב שהטורקים (כלומר, אזרבייג’נים) היגרו לאיראן ממרכז אסיה בשלושה גלים גדולים:גל ההגירה הראשון: המאות ה-11-12.גל הגירה שני: סוף המאה ה-14-תחילת המאה ה-15.גל הגירה 3: סוף המאה ה-16 – תחילת המאה ה-17
י) אזרביג’אנים החיים באיראן עדיין חיים בשבטים: באטים, קראפפאחים, אפשארים וכו’. שמותיהם של שבטים אלה שמרו על זיכרון שורשיהם.לדוגמה, באייטס הם שבט מונגולי. עדיין יש שבט במונגוליה עם אותו שם.קראפאפאהי הוא שבט אוזבקי.אפשארים הם שבט טורקמני. עד עכשיו יש שבט עם אותו שם בטורקמניסטן. וכל מה שמכונה “התיאוריות האלבניות-שומריות”, הפופולריות כל כך בקרב אזרבייג’נים שחיים בטרנס-קאוקזיה, זרות לחלוטין לאזרבייג’נים החיים באיראן
כ) כפי שכבר אמרנו, 80% מהאזרבייג’נים חיים באיראן ורק 20% חיים בקווקז.אבל רוב ה-20% האלה עברו גם לקווקז מאיראן, ומבחינה היסטורית לא כל כך מזמן.אז, לפי המפקד של תחילת המאה ה-20, חיו בקווקז 1.3 מיליון “טטרים קווקזים” (כפי שכונו אזרבייג’נים) בקווקז, מתוכם 600 אלף עברו לקווקז בשנים 1880-1910. ו-700 אלף הנותרים הם צאצאיהם של אלה שיושבו לקווקז על ידי הולאגו חאן, בסוף המאה ה-14 – תחילת המאה ה-15. זה נכתב על ידי המחבר האזרבייג’אני של תחילת המאה ה-19 – בקיכאנוב
אם נפתח את ספרו של מר בקיכאנוב, נקרא את הדברים הבאים:”חולאגו חאן יישב מחדש 200 אלף משפחות טורקיות מטורקסטאן לפרס.50 אלף משפחות ממספר זה התיישבו באזורים שונים של ארמניה – ירוואן, קרבאך, גאנג’ה, שם מאוחר יותר הם התרבו עוד יותר”.סוף ציטוט.מציטוט זה של סופר אזרביג’אני ידוע מראשית המאה ה-19, הנחשב ל”אבי ההיסטוריוגרפיה האזרבייג’נית”, אנו למדים כי ראשית, עבור אזרבייג’נים שחיו בתחילת המאה ה-19, לא היה זה סוד כי קרבאך ו גאנג’ה היו ארמניה
